יידיש שייך לקבוצת השפות הגרמאניות של משפחת השפות ההודו־אירופאית. הוא התעצב בימי הביניים על יסוד ניבים גרמניים עליונים. דובר יידיש מודרני יכול בקלות יחסית להשיג הבנה הדדית עם שוואבים, בווארים ואוסטרים. הבעיה העיקרית במקרה זה תהיה המילים ממוצא עברי וארמי וכן סלאבי, אשר ישנו בשפע ביידיש, אך נעדרים בניבים הגרמניים. חלק של המילים ממוצא שמי במילון היידיש הוא כ20%. זה בולט במיוחד באוצר מילים אבסטרקטי. מילים עתיקות ממוצא לטיני, שנעדרות בגרמנית, למשל, לייענען (לקרוא), בענטשן (לברך), הן שריד של תקופה עתיקה יותר, כאשר אבות אבותיהם של דוברי יידיש דיברו באיזה ניב רומאני.

כעדויות הראשונות על כך שיהודי מערב גרמניה העכשווית השתמשו בחיי יום–יום שלהם באיזה ניב גרמאני, משרתות מילים גרמאניות המופיעות בשו"ת של רש"י, שחי בצפון צרפץ בשנים 1040 – 1105. הטקסט הראשון ביידיש שהגיע לידינו זאת ברכה מוכרזת המופיעה במחזור מוורמס. הוא תוארך בשנת 1272. 

כמו בכל השפות היהודיות (תחת מונח זה בלשנים מאחדים שפות וניבים ממוצא שונה, שהיו ספציפיים עבור יהודים) ביידיש כותבים בעזרת האלף–בית היהודי. בניגוד לעברית ביידיש מציינים תנועות לא בניקוד אלא באותיות. עבור העיצורים צ' וז' משתמשים בצירופים האותיות טש ו–זש.

כבר בימי הביניים החלה להתפתח ספרות יידיש. יצירותיה המשמעותיות ביותר של הספרות הקדומה הזאת הינם שמואל–בוך (תרגום חופשי מוכרז של ספר שמואל, אוסף מעשיות ואגדות יהודיות עממיות מעשׂה–בוך, רומן אבירים באָווע–בוך, שנכתב לפי מוטיבים של יצירות איטלקיות מהסוגה הזאת על ידי אליהו לויטא (1468 – 1549), צאינה וראינה (תרגום חופשי של חומש בהוספת מדרשים) מאת ר' יעקב אשכנזי (1550 – 1624). תחת השפעת התיאטרון האיטלקי העממי "קומדיה דל ארטה" התפתחה סוגת פורים–שפיל האופיינית ליהודים האשכנזים. העלילות הפופולריות ביותר של מחזות מהסוגה הזאת היו אחשוורש–שפיל ומכירת–יוסף. 

הגירת היהודים האשכנזים מזרחה, שהחלה בימי הביניים המאוחרים הביאה להתפשטות גאוגרפית רחבה של יידיש. לקראת המאה היח' דברו יידיש יהודים מהולנד במערב עד אוקראינה במזרח. נוצרו שתי קבוצות ניבי יידיש – המערבית והמזרחית. במחצית הראשונה של המאה היט' קבוצת הניבים המערבית נכחדה (פרט לניב האלזסי ששרד עד סוף המאה הכ'). את מקומה תפסו שפות נכריות מקומיות, בראש ובראשונה – גרמנית. באותה העת ניבי הקבוצה המזרחית שהיו נפוצים בעיקר בארצות הסלביות בהן חיו אז רוב יהודי העולם, לא רק שמרו על עמדותיהם, אלא גם הפכו ליסוד של ספרות יידיש חדשה העשירה ותרבות יידיש בעלת אופי מודרני. במחצית השנייה של המאה היט' על בסיס הניבים המזרחיים של יידיש התפחה שפה ספרותית. תפקיד מפתח שיחק בתהליך זה מנדלי מוכר ספרים (1936 – 1917) אותו שלום עליכם (1859 – 1916) הגדיר כ"סבא של ספרות יידיש".

בשנות ה80 של המאה היט' מתחילה להתעצב אידאולוגיה תרבותית–לשון המכונה יידישיזם אשר שמה כמטרה העלאת עמדתה של לשון יידיש והפיכתה לשפה לאומית בכל המובנים ודחיית השפה העברית אשר לה בחברה היהודית המסורת היה המעמד הגבוה יותר בהרבה הצידה. תפקיד חשוב מילא בעיצוב האידאולוגיה הזאת יצחק לייבוש פרץ (1852 – 1915) הנחשב אחד משלושת הקלסיקנים (יחד עם מנדלי מוכר־ספרים) של ספרות יידיש החדשה. מבחינה טיפולוגית אידאולוגיית היידישיזם הייתה קרובה לאידאולוגיות התרבותיות־לשוניות של שורה שלמה של עמי מרכז און מזרח אירופה מחוסרי ממלכתיות משלהם: צ'כים, אוקראינים, ליטאים, פינים ועוד. בתחילת המאה נפוץ יידישיזם מאוד. בו תמכו מספר מפלגות פוליטיות יהודיות.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם תרבות יידיש הגיע לשיאה. יידיש היה אז שפת אם של למעלה מ10 מיליון בני אדם הן באירופה הן בארצות ההגירה החדשה. ספרות יידיש אימצה בהצלחה ואף פיתחה רעיונות המודרניזם האירואי. התפתחו באופן דרסטי גם תיאטרון, קולנוע, עיתונות, מוסדות חינוך ביידיש. בשנת 1925 הוקם מכון יידישיסטי מדעי (ייִדישער וויסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט) עם סניפים בווילנה, ניו יורק, ברלין ו–ורשה. בתקופה זאת שירת יידיש בצורה מוגבלת גם כשפה רשמית, קודם כל באוטונומיות טריטוריאליות יהודיות שהוקמו בברית המועצות.

השואה אשר במהלכה הושמדו רוב דוברי יידיש במקומות מגוריהם המסורתיים הביאה לשינוי דרסטי של המצב הלשוני. בעשורים שאחרי השואה מאבד יידיש במהירות את עמדותיו. ברוב המשפחות שדברו יידיש בארצות ההגירה החדשה, בברית המועצות ובמדינת ישראל בה נגד יידיש הופעלה אפליה המאוזנת בחוק, ההורים מפסיקים להעביר את השפה לדורות החדשים. במחצית השנייה של המאה הכ', עם הליכתם של הדורות מבוגרים מצטמצם מספר דוברי יידיש במהירות בזק. עתה מתקיימת קליטה טבעית של השפה על ידי ילדים למעשה רק בקהילות חרדיות סגורות, אבל תפיסות אידאולוגיות של הקהילות הללו גורמות לחבריהן להתעלם מספרות יידיש החילונית.

באותה עת מעוררת תרבות יידיש העשירה שנוצרה במהלך מאות שנות קיומה ובמיוחד במאות היט' – הכ' עניין רב הן אצל יהודים הן אצל נוכרים. אנשים רבים לומדים שפה זאת במוסדות אקדמיים או באופן עצמאי. ישנם גם מצדדי יידיש נלהבים מעטים שמחנכים את ילדיהם ביידיש. את מספרם הכללי של דוברי יידיש ניתן להעריך כיום בכרבע מיליון נפש.