יידיש ותרבות עולמית
אילו היה מדובר בשפעת התרבות היהודית (ללא קשר לשפה זו או אחרת) על התרבות העולמית, הסיפור היה כמובן מתחיל מהתנ"ך שהוא אחד הטקסטים שמונחים ביסוד התרבות העולמית בת זמננו. בעלילות, רעיונות, מוטיבים של התנ"ך מלאים ספרות, אמנות פלסטית, תאטרון, קולנוע, פילוסופיה של כל העמים השייכים לציוויליזציה המערבית ללא יוצא מן הכלל. היהודים הם כידוע עם הספר וספר זה הוא תנ"ך. אבל שפת התנ"ך היא עברית ולא יידיש. בהשוואה עם התנ"ך תרבות היידיש צעירה מאוד. לכן תשובה על השאלה על רמת השפעתה על התרבות העולמית וגילויי השפעתה קונקרטיים זהו עניין כלל לא פשוט. אי–אפשר לענות על שאלה כזאת מיד. זה דורש הכנה מוקדמת.
מארק שאגאל. מעל העיר. 1918
ללא יומרה לתת תשובה מורחבת נסתפק ברעיונות העיקריים לגבי המקום אותו תופסת תרבות היידיש בהקשר התרבות העולמית:
1. בניגוד לתרבות עם ישראל בכללותה אשר המסורת הספרותית שלה החלה עוד במזרח התיכון העתיק בשפות השמיות – עברית וארמית – שהן זרות לאירופה, תרבות היידיש, למרות היותה יהודית לאומית, הינה אירופאית ללא צל של ספק. היא נולדה והתפתחה לאורך מאות שנים כמו יידיש עצמה באירופה. למרות שלכתיבה ביידיש משתמשים באלף–בית העברי שאינו מוכר לרובם המכריע של האירופאים, תרבות היידיש משולבת בהקשר התרבותי של אירופה. גילוי תרבות היידיש רבים הם סוג של עיבוד מחדש של תופעות התרבות האירופאית בסביבה היהודית או "תגובה יהודית על קריאת תיגר נוצרית". וזה די טבעי, שכן עד לא מכבר יחסית היהודים היו המיעוט הדתי היחיד באירופה הנוצרית, ובהתאם בל–כורחם הם ניהלו דיאלוג תרבותי מתמיד עם הרוב שמסביב.
2. תרבות היידיש החדשה נוצרה במאה ה19. היא יחסית צעירה. כמו תרבויות אירופאיות יחסית צעירות אחרות, היא הייתה חייבת להוכיח את עצמה, לקבל הכרה כלשהי בהקשר של התרבות האירופאית–אמריקאית, מחוץ לסביבה היהודית. במידה מסוימת היא הצליחה בכך כבר במחצית הראשונה של המאה ה20.
3. כתנאי הראשון לקבלת הכרה שכזאת היו דרושים תרגומים מיידיש לשפות נוכריות. תרגומים כאלה החלו להופיע בשלהי המאה ה19 – תחילת המאה ה20 (קודם כל לרוסית, פולנית וגרמנית). בהמשך עלה הן מספר התרגומים הן מספר השפות אליהן נעשו התרגומים.
4. סופר היידיש הראשון, שנהיה מוכר ופופולרי בעולם הנוכרי הגדול, היה שלום אש (1880 – 1957). יצירותיו תורגמו עוד בימי חייו לשורה שלמה של שפות, בתוכן לאנגלית.
5. להכרה רחבה לזכה במחצית הראשונה של המאה ה20 תאטרון היידיש. בתור דוגמא טובה לכך אפשר להביא את המילים הבאות של הבמאי הבריטי הדגול הנרי אדוארד גורדון קרייג (1872 – 1966), שנאמרו אחרי ביקורו בתאטרון היהודי הממלכתי המוסקבאי בשנת 1935: "עכשיו ברור לי, למה באנגליה אין שייקספיר אמתי בתאטרון. כי אין שם שחקן כמו מיכואלס". המחזה הקלאסי של וויליאם שייקספיר "המלך ליר" שהועלה בתאטרון היהודי במוסקבה עם שלמה מיכואלס (1890-1948) בתפקיד הראשי וכל–כך הלהיב את הבריטי, תורגם בצורה מבריקה ליידיש על ידי המשורר שמואל הלקין (1897 – 1960).
6. לאחר השואה, שהחריבה את הארץ החוץ–טריטוריאלית יידישלנד, עולה התעניינות בתרבות היידיש ובפרט בספרות שלה, הן במערב והן במדינות מזרח אירופה, בהן התקיימה ארץ חוץ–טריטוריאלית זו במשך מאות שנים – בעיקר בפולין, ליטא, אוקראינה, בלארוס. עניין זה אינו נגמר רק בפופולריות הפנומנלית של חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס זינגר (1902 – 1978). הוא מגיע לידי ביטוי בהופעת תרגומים רבים של יצירות ישראל יהושע זינגר (1893 – 1944), משה קולבק (1896 – 1937), דבורה פוגל (1902 – 1942), אברהם סוצקבר (1913 – 2010) וסופרי יידיש רבים אחרים.
7. פופולרי מאוד בתרגומים (לא רק לשפות אירופאיות אלא גם לשפות מזרח אסיה) קלאסיקן ספרות היידיש שלום עליכם (1850 – 1916). המחזמר האמריקאי ”כנר על הגג", שנכתב לפי מוטיבים של סיפוריו על טביה החולב, נהיה חלק מהקלאסיקה העולמית של הסוגה.
8. תרבות היידיש השפיעה רבות על התרבות העולמית בתחום האמנות הפלסטית המודרניסטית. שמות של מקס ובר (1991 – 1981), רוברט פלק (1886 – 1958), מרק שאגאל (1887 – 1985), יששכר בֶר ריבק (1897 – 1935), בוריס אהרונסון (1900 – 1980) ואמנים יהודיים אחרים ידועים היטב לאוהבי האמנות הפלסטית מכל הלאומים.
9. נושא מיוחד, שכמעט לא נחקר, אך מעניין מאוד, הוא ההשפעה העקיפה של תרבות היידיש על תרבויות אחרות באמצעות סופרים יהודים, שכתבו בשפות נוכריות, אך ידעו יידיש והכירו את הספרות שלה. כך, בהקשר הספרות הרוסית ניתן להזכיר את הרומן הפופולרי של איליה אילף (יחיאל לייב פיינזילברג) ויבגני פטרוב "שניים עשר הכיסאות" בו מכתבי הכומר האב פיודור אל אשתו הינם ללא ספק עיבוד של מכתבי גיבורו של שלום עליכם, מנחם מנדל אל אשתו שלו.