השליח

הוּא הִתְקָרֵב אֵלַי בְּקָרוֹן שֶׁל רַכֶּבֶת תַּחְתִּית בְּמוֹסְקְבָה.

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם. בַּר כּוֹכְבָּא שְׁלָחַנִי

לְהַזְעִיק עֶזְרָה.

– ?

אַתָּה מֵבִין, שָׁם אֵצְלֵנוּ, בְּבֵיתָר…

– ?!

וְהוּא נָדַם.

וְאָנֹכִי נִפְלַטְתִּי בְּתַחֲנָתִי.

נִרְאֶה לִי שֶׁהַשִּׁגָּעוֹן מִדַּבֵּק הוּא.

מֵאָז בְּנָסְעִי בְּרַכֶּבֶת תַּחְתִּית

שׁוֹמְעוֹת אָזְנַי בִּדְפִיקוֹת גַּלְגַּלִּים

שִׁקְשׁוּק חֲרָבוֹת,

וְעֵינַי רוֹאוֹת בְּחַלּוֹנוֹת הַקָּרוֹן הַחֲשׁוּכִים

אֶת פָּנָיו הַתְּמִימוֹת שֶׁל שְׁלִיחוֹ שֶׁל בַּר כּוֹכְבָּא.

אַל תְּפַחְדוּ כִּי אֶשְׁתֹּק!

עשרה בטבת

פְּנֵיהֶם הַחָרְפִּיּוֹת

שֶׁל הֶהָרִים לְיַד מִשְׁכַּן שִׁילֹה

מַצְהִיבוֹת שׁוֹמְרוֹנִית עַד מְאֹד.

דּוֹרוֹת הֵם חִכּוּ לְבוֹאִי.

וְעַכְשָׁיו אֲנִי כָּאן

וַאֲנִי מְחַכֶּה כְּבָר שָׁעָה

לִטְרֶמְפּ

שֶׁיּוּכַל לְאַסְּפֵנִי דָּרוֹמָה:

לְבֵית אֵל, לְרָמָה וְאוּלַי אַף לִירוּשָׁלַיִם.

אֵין שׁוּם טְרֶמְפּ וְעוֹדֶנִּי עוֹמֵד כָּאן כְּמוֹ אֶבֶן

בְּצוֹם וּבְצֹמֶת, לְיַד מִשְׁכַּן שִׁילֹה

בֵּין נָכְרֵי עֲרָב פְּשׁוּטִים.

עֲצֵי הַזַּיִת דֵּי מַזְכִּירִים

אַסְפּוֹת, עֲצֵי לִבְנֶה, תְּרָזוֹת

שֶׁל אַרְצִי הַנָּכְרִית שֶׁאֲנִי עֲזַבְתִּיהָ.

דֵּי נִנּוֹחַ הוּא כָּאן, מִסָּבִיב,

וַאֲפִלּוּ אִינְטִימִי.

לְתוֹך הִצְטַלְּבוּת הַדְּרָכִים

מְדַלֶּגֶת זְרִיזָה

אַיָּלָה,

הִיא אַיֶּלֶת חֵן יְהוּדִית.

מְאֹהָב אֲנִי בָּאַיָּלָה, בֶּהָרִים, בַּנָּכְרִים.

אֲתַקֵּן אֶת נִשְׁקִי עַל רְצוּעָתוֹ.

לֵך תֵּדַע מַה יָּכוֹל כָּאן לִקְרוֹת,

בְּצוֹם וּבְצֹמֶת לְיַד מִשְׁכַּן שִׁילֹה.

אַך אִחַרְתִּי. אֲנִי כְּבָר פָּצוּעַ.

לִבִּי קַל הַדַּעַת מְדַמֵּם.

אוֹי, הָאַיָּלָה, אַיֶּלֶת הַחֵן!

אֵין שׁוּם טְרֶמְפּ.

נִשְׁאָרִים כָּאן פָּנִים אֶל פָּנִים.

בְּצוֹם וּבְצֹמֶת, בֶּהָרִים לְיַד מִשְׁכַּן שִׁילֹה.

בין הסלעים

בַּאֲנָחוֹת וּבַחֲרִיקוֹת

מְקֻיֶּמֶת הַנְּבוּאָה הַנִּשְׁכַּחַת

שֶׁהָיוּ מְבַשְּׂרִים אוֹתָהּ מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים,

בְּמֶשֶׁך שָׁבוּעַ בְּכָל שָׁנָה.

מֵהַחֲזָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת נִהְיְתָה הַנְּבוּאָה

מְלֻטֶּשֶׁת וּקְרִירָה

וְהֵחֵלָּה זוֹהֶרֶת

בְּזֹהַר קָרִיר וְעָדִין.

מַמָּשׁ נֵר גָּלוּתֵנוּ!

אוֹי, כַּמָּה מְרַגֵּשׁ וּבָטוּחַ

הָיָה לְהִשְׁתַקֵּף בִּמְרוֹמֶיהָ!

וְעַכְשָׁיו הוֹלֵך וְנֶעֱלָם הַנֵּס שֶׁל הַצִּפִּיָּה.

הַנְּבוּאָה מְגָרֶדֶת עַד דָם

אֶת הָעוֹר הָרָגִישׁ שֶל מְחַכֵּי הַקֵּץ הַקְּבוּעִים

בִּקְלָף קָשִׁיחַ שֶׁל גַּשְׁמִיּוּתָהּ.

וקבצנו

בְּפֶתַח־תִּקְוָה לְיַד הַשּׁוּק

הִתְגַּנַּבְתִּי לְסִימְטָא צְדָדִית חֲשׁוּכָה

לְהִסְתַּתֵּר מֵחֲמָתוֹ שֶׁל אָב.

עִם הַגַּב לִפְאֵר וְכָל־טוּב

שֶׁל חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה מִסּוּג ב'

שָׁם יָשַׁב יְהוּדִי רוֹכֵל

וְחַיָּיו מוּנָחִים לְפָנָיו:

שְׁלֹשָׁה מְחַמִּים שֶׁהוּבְאוּ מֵרוּסְיָה,

צְבָת יְשָׁנָה וְעַשְׂרוֹת קוּפְסָאוֹת:

סִיגָרִיּוֹת לָעֲנִיִּים.

וּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי

מִתּוֹכַחַת הַדַּלּוּת הָעִלֶּמֶת

זִנַּקְתִּי חֲזָרָה לִזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אָב.

ים המלח

לְיַד הַיָּם רוֹאִים אֶת הָאֱמֶת:

הֲרֵי תָּקוּעַ הָעוֹלָם בֵּין הַצּוּקִים

לְבֵין הַסַּף הַצָּף בַּמַּיִם הַמֵּתִים

וְהוּא כֻּלּוֹ הַדֶּרֶך הַצָּרָה

שֶׁנִּמְתְּחָה מֵאָלֶף עַרְפִלִּית

וְעַד לְתָו גַּם לֹא נוֹדַעַת גַּם נִשְׁחֶקֶת.

וְהַשִּׂיחִים הַנִצְחִיִּים הַמְּלוּחִים

פֹּה בּוֹחֲנִים אוֹתְך בַּאֲדִישׁוּת דוֹהֶרֶת

וּמְמַלֵּא הַחוֹל שֶׁלֹּא תָּחוּשׁ אוֹתוֹ

אֶת הָאֲוִיר הַחַם.

מֵעַל הַשִּׁפּוּעִים שֶׁל הַצּוּקִים

אֵין תְּכֵלֶת, רַק הַזֹהַר הַחִוֵּר

שֶׁל אֶבֶן טוֹב.

הָרֵי מוֹאָב הָרְחוֹקִים וְהַקְּרוֹבִים

מְרַחֲפִים מֵעַל מִישׁוֹר שֶׁל אִי־קִיּוּם

וּמֵעֶבְרָם אֵין הָעוֹלָם קַיָּם.

זוֹחֶלֶת לְלֹא רֹאשׁ, מִחוּץ לַזְּמַן

הַדֶּרֶךְ הַצָּרָה מִשּׁוּם מָקוֹם

לְשׁוּם מָקוֹם.

וּלְפָנֶיךָ אֵין דִּקְלֵי עֵין גֶּדִי.

הֵם רַק תַּעֲתוּעִים.

חוץ־לארץ

כְּמוֹ יוֹנָה

בָּרַחְתִּי תַּרְשִׁישָׁה

לְהִסְתַּתֵּר בְּחוּץ לָאָרֶץ

מֵאֱלוֹקֵי יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוּא אֱלוֹקַי.

מַזָּלִי הִתְמַזֵּל לִי יוֹתֵר

מִמַּזַּל הַנָּבִיא.

הוּא יָרַד מְצוּלָה

וַאֲנִי אִישׁ אֲוִיר.

מֵעַל תְּהוֹמוֹת הִגַּעְתִּי לְכָאן

לְבַלּוֹת.

רְחוֹקָה הִיא תַּרְשִׁישׁ הַזֹּאת

מִכָּל מַה שֶּׁמַּזְכִּיר לִי קְדֻשָּׁה.

רַק בִּתְהוֹמוֹת נִשְׁמָתִי

נִשְׁאָר זִכָּרוֹן לְנִיצוֹץ

שֶׁמַּבְעִיר בִּי חֲשָׁד מְעַלֵּף:

וְשֶׁמָּא בְּכָל זֹאת

נִמְצָא גַּם אֲנִי

בִּמְעֵי הַדָּג הַגָּדוֹל.

* * *

נִדְמֶה

שׁכְּמוֹ צֶמַח

שׁאֵינוֹ מְחוּבָּר לקַרְקַע

צוֹמַחַת תֵּל אָבִיב,

כְּרַךְ שׁהוּא צֶמַח

עִם הֶיתֵּר

לִשְׁנַת שְׁמִיטָה נִצְחִית.

נִדְמֶה

שׁהכּל מִסָבִיב

הֶפְקֵר.

* * *

פּרְפּרִים לבנִים מעל פְּרחִים כְּחוּלִים.

תְּמוּנָה פַּסְטוֹרַלִית כּזאת

שׁתּוֹאמת אֶת ה' בּאייר.

חם מהבּוֹקר.

כּל ארְצֵנוּ מנְגל אֶחָד גָדוֹל.

ואנוּ מְכִינִים אֶת עצְמנוּ עָלָיו

למשׁהוּ לְהַבָּא.

דֵי בּעצְלנוּת מִתנוֹסֵסִים הדְגלִים.

אֵין רוּחַ עדיין.

חג שׂמֵחַ לכם בּזֶה הָיוֹם!

נָגִילָה ונִשְׂמחָה בּוֹ.

הובִּיט

עִם כִּיפָּה מקומטת בּכִּיס

אֲנִי אוֹמר לעצְמִי

שׁכִּיפָּה צְרִיכָה לִהיוֹת בּלֵב.

אֲנִי פָּשׁוּט רוֹצֶה מְנוּחָה,

הפְסָקַת זְמַן קְצרָה

בּמִשְׂחק התפְקִידִים

שׁהוּצא עַל ידֵי הכּח העליוֹן,

מִשְׂחק שׁשְׁמוֹ יהדוּת.

עוֹד רגע

ואֲנִי שׁוּב אהיה הוֹבִּיט.

תּקון חצות¹

זוֹהִי רוּחַ הַלֵּיל –

אֶת ההַר הִיא נָטְשָׁה,

מְקַפֶּצֶת בִּסְלֵיל,

בְּמִדְבָּר מְהַלֶּכֶת.

וּבַדְּיוֹ האָפֵל,

בִּלְשׁוֹן הקְדוּשָׁה

מְצַיֵיר הֶחָלִיל

אֶת שׁוּרוֹת המַסֶּכֶת.

 

קוּם וצֵא! אַל תִּקַח

לֹא שִׁרְיוֹן, לֹא בַּרְזֶל;

עוּף – עַלֵיךָ לִרְאוֹת

יָם הַמָּוֶת בּזוֹהַר!

וֶרֶד אֶבֶן תִּפְרַח –

יְכַפֵּר לוֹ הַלֵּיל

עַל חַטְּאֵי הדוֹרוֹת

שׁכֻּלָם דוֹר הטוֹהַר…