השמדת הוועד

האנטי-פאשיסטי היהודי

ב24 בדצמבר שנת 1948 החלו מעצרים. הם הובאו ללוּביאַקה. במשך 4 שנים בהן התנהלה החקירה אכזרית ומייגעת. הפרוטוקולים הועברו ישירות לסטאלין.  ההאשמות, שהופללו בפני הנחקרים היו בעלות אופי מדהים ביותר. כך, השחקן זוסקין, יורשו של מיכואלס בתפקיד המנהל האמנותי של התיאטרון היהודי הממלכתי (נסגר בנובמבר 1949), הוצא להורג מאוחר יותר בגלל ש"יחד עם מיכואלס העלה בתיאטרון הצגות, ששבחו את העידן הישן היהודי, המסורות ואורח החיים של השטעטל, וחוסר התקווה הטרגי של היהודים, דבר, שעורר רגשות לאומניים בקרב הצופים היהודים". אותם חברי הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי, שסרבו להודות בהאשמות שווא בבגידה והפגינו אומץ לב, עקשנות עמידה איתנה – ב. שימלביץ' ואי. יוזפוביץ', היו נתונים לעינויים פיזיים.

הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי

משפט סגור של 15 מואשמים ב"תיק הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי" החל ב-8 במאי 1952. וב-18 ביולי גזר הרכב הצבאי של בית המשפט העליון של ברית המועצות את דינם של ס. לוזובסקי, אי.פפר, י.יוזפוביץ', ב.שימליוביץ', ל.קוויטקו, פ.מארקיש, ד.ברגלסון, ד.הופשטיין, ב.זוסקין, ל.תלמי, א.תאומין, אי.וטנברג, צ'.וטנברג-אוסטרובסקאיה. ככל הנראה, ב-12 באוגוסט בוצע גזר הדין. ל.שטרן, אשת האקדמיה הבחירה הראשונה בברית המועצות, נידונה לשלוש וחצי שנות מאסר, ולאחר מכן גלות של חמש שנים. אדם נוסף המעורב בפרשה הוא סגן השר לשעבר לבקרה ממלכתית של הפדרציה הרוסית ס.ברגמן – כבר ב-16 ביוני 1952 הוכנס מחוסר הכרה ליחידה הרפואית של בית הסוהר בוטירסקה, שם נפטר ב-23 בינואר 1953 "עם תסמינים של ירידה בפעילות הלב".

ב-3 בינואר 1949, הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית שלח מכתב סגור לכל מוסדות המפלגה הראשיים האזוריים על פירוק הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי והעמדה לדין של כל האנשים הקשורים אליו ו"מורשעים בריגול". אחרי זה מדיניות הדיכוי האנטי-יהודית של השלטונות הוגדלה בכל הארץ. במידה ניכרת עודד זאת מסע תעמולה רועש נגד "הקוסמופוליטיים חסרי השורשים", שהושק ב-28 בינואר 1948 על ידי מאמר מערכת בביטאון המפגלתי המרכזי "פרבדה" שכותרתו "על קבוצה אנטי-פטריוטית של מבקרי תיאטרון".

העיתון המרכזי במדינה מתח ביקורת על כמה דמויות שהיו ידועות קודם לכן רק בחוגי התיאטרון – גורביץ', יוזובסקי, בורשצ'גובסקי, ורשבסקי, מאליוגין, בויאג'ייב, חולודוב. המאמר האשים את האנשים הללו ב"איבוד אחריותם כלפי העם, בהיותם נושאי קוסמופוליטיות חסרת שורשים, מגעילה מאוד את העם הסובייטי, ועוינת לו" והכריז על הדמויות התיאטרוניות הנ"ל כדמויות סמליות המערערות את יסודות הפטריוטיות הסובייטית. "ליטרטוּרנאַיה גזטה" מיום 29 בינואר 1948 הוסיף את אלטמן לרשימה הנזכרת, וב-31 בינואר פירט העיתון "קוּלטוּרה אי ז'יזן" כי חולודוב הוא שם העט של המחבר בשם מאירוביץ'.

לאחר הפרסומים הללו בכל מקום החלו חקירות, הטרדות, פיטורין מהעבודה ובמקרים מסוימים גם מעצרים של אנשי רוח וספרות ממוצא יהודי. במקביל התרחש הרס סיטונאי של שרידי התרבות היהודית האסורה בשתיקה – סגירת עיתונים, כתבי עת, תיאטראות, מוזיאונים, הוצאות ספרים, מרכזי מחקר וכו'. כלומר, לפי הגדרתם של נציגי התנועה הציונית המובילים שצמחה אחר כך בברית המועצות, התרחש רצח עם לאומי-תרבותי.

תעשיית דיכוי

"תיק הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי" השיק תנופה של תעשיית דיכוי ברחבי הארץ. נפתחו עשרות תיקי "בת" אנטי-יהודיים. הקורבן של אחד מהם הייתה העיתונאית ומבקרת הספרות מ.אייזנשטדט (שם העט – מירה ז'לזנובה), אשר בעצת איליה ארנבורג החלה בשנת 1942 במסגרת הוועד האני-פאשיסטי היהודי לאסוף חומרים ולהכין מאמרים לעיתונות של בעלות הברית המערביות על יהודים מפורסמים – מעצבים, מהנדסים ומארגנים של תעשיות רחבות היקף. בנוסף, בהוראת מיכואלס היא יצרה קשרים עם הנהגת שירות הפרסים של המחלקה הצבאית הסובייטית על מנת, על פי מסמכיה, לערוך רשימה של יהודים שקיבלו את התואר הגבוה ביותר במדינה, גיבור ברית המועצות. (בסך הכל זוהו עד כה 131), ולהכין סקירות ביוגרפיות על 30 מהם. נושא תיאור גבורתם של לוחמים יהודים, שלחמו יחד עם עמי ברית המועצות אחרים באויב משותף, היה תחום עבודה חשוב עבור הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי. באפריל 1950 היא נעצרה, וכמה חודשים לאחר מכן, בנובמבר, היא הוצאה להורג בירייה. אבל עוד ביוני 1950, היא הצליחה בדרך נס לשלוח חדשות לחופש מכלא החקירות לפורטובו. בתה נזכרה: "בפתק מאמי שהופנה לאבי ולי, מלא אהבה וסבל, היו גם המילים האלה: "ההאשמות נגדי הן מפלצתיות. אני לא יחתום על כלום, מה שאומר שלעולם לא ניפגש".

נגד מירה ז'לזנובה הייתה אחת הנאשמים בתיק אנטי-יהודי שסולף על ידי ביטחון המדינה במפעל הרכב המוסקאי על שם סטלין. בתיק הזה, חוץ ממנה, הוצאו להורג עוד 13 אנשים. אותן פעולות דיכוי גדולות ננקטו במכון הפדגוגי האזורי במוסקבה (פרשת "ברית המאבק למען העניין המהפכני", שבה הוצאו להורג שלושה אנשים, 10 קיבלו 25 שנים במחנות), ב"במפעל פלדה" בסטלינסק – (כיום נובוקוזנצק; 4 אנשים הוצאו להורג ו-3 קיבלו תקופות מחנה של 25 שנים), במחוז האוטונומי היהודי (4 אנשים קיבלו 25 שנים במחנות כל אחד).

חיים בן יעקב

על פרשת הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי ראה אתר אינטרנט "צריף אלמוות".