שלום עליכם

שלום עליכם נהיה הסמל החשוב ביותר של ספרות יידיש. תפקיד מסוים שיחקה כאן ללא ספק העובדה, שבניגוד לשני היוצרים הקלאסיים האחרים של הסיפורת היהודית – מנדלי מוכר ספרים ויצחק לייבוש פרץ, אשר כתבו בהיקף בר השוואה הן ביידיש הן בעברית, עבור שלום עליכם יידיש באופן חד–משמעי – שפת היצירה העיקרית. אלא שאי אפשר גם להתעלם מכך, שהוא היה הכי פחות "אליטיסטי" והכי "עממי" בין שלושת הסופרים הקלאסיים שלנו. 

הדמויות הבולטות והחיות של טוביה החולב, מנחם מנדל, יוסלה הזמיר, כתריאלובקה, אנטובקה וכו', שיצר שלום עליכם, התגלמו פעמים רבות על הבמה ועל המסך. ולא רק ביידיש, אלא גם בעברית, ברוסית, באנגלית ובשפות אחרות. סופרים מעטים יכולים להתחרות בשלום עליכם במה שנוגע למספר שפות להן תורגמו יצירותיהם.

בברית המועצות לכל מיעוט אתני היה סופר קלאסי אחד (לעתים רחוקות יותר – שניים), ששירת כסמל אולטימטיבי של ספרות העם הרלוונטי ושל תרבותו בכללותה. יצירותיו תורגמו לרוסית ולשפות אחרות של עמי ברית המועצות. לגרוזינים היה שותא רוסתוולי, לאוקראינים – טרס שבצ'נקו, לבלארוסים – ינקא קוּפּלא ויאקוּב קולאַס וליהודים מטבע הדברים – שלום עליכם. לא במקרה כתביו ב6 כרכים בתרגום לרוסית היו לפני מספר עשורים כמעט בכל בית יהודי בברית המועצות. 

רחובות ערים רבות בעולם נושאים את שמו של שלום עליכם – מבירוביג'אן ועד ירושלים, ואפילו מכתש על כוכב חמה. במספר ערי רוסיה, ישראל ואוקראינה הוקמו לו אנדרטאות. אבל עדיין אין מהדורה אקדמית שלמה של יצירותיו. מובן מאליו, שפרסום כזה לא יכול היה להופיע בברית המועצות, שכן לא כל יצירותיו של שלום עליכם תאמו את התפיסות האידיאולוגיות הסובייטיות. למשל, הרומן שלו "מהתלת הדם", העוסק בקיפוח היהודים באימפריה הרוסית ובעלילת הדם. גם על העובדה ששלום עליכם הזדהה עם הציונות, השתתף בשני קונגרסים ציוניים וכתב מספר יצירות פובליציסטיות ואמנותיות בעלות תוכן ציוני מובהק, אזרחי ברית המועצות כמובן לא היו אמורים לדעת. עם זאת, פרסום כזה לא הופיע גם מחוץ לברית המועצות בשל כל מיני סיבות, למרות שנראה כי חשיבותו של סופר זה עבר ספרות עם ישראל כה גדולה, שניתן היה ליישם פרויקט כזה במהלך של למעלה ממאה שנים, שחלפו מאז מותו.

אין ספק, שהכנת אוסף אקדמי שלם של כתבי שלום עליכם, הכולל את כל יצירותיו – אמנותיות, פובליציסטיות ואפיסטולריות, הכתובות לא רק ביידיש, אלא גם ברוסית ובעברית, היא משימה קשה. היא מצריכה איסוף רחב, מתחשב וקפדני של חומרים עם פרסומם לאחר מכן באיות אחיד ועם הערות נדרשות בעלות אופי לשוני, היסטורי וביבליוגרפי.

משימה חשובה לא פחות היא לקדם את המורשת היצירתית של הסופר הגדול, השומרת על משמעותה ורלוונטיותה גם עכשיו, במאה ה-21, כאשר עולם העיירות היהודיות, שתיאר שלום עליכם הפך לנחלת תולדותינו. יש לגשת לזה לא באופן פורמלי, אלא מתוך שיקול דעת, תוך התחשבות במציאות המודרנית.

על סמך מה יש להעמיד את שתי המשימות הללו מלכתחילה במלאכת הנצחת הסופר הקלאסי שלנו? – על סמך "הצוואה" של שלום עליכם עצמו, שאומרת בין השאר: "המצבה הטובה ביותר עבורי תהיה אם אנשים יקראו את יצירותיי ואם בין השכבות העשירות של עמנו יהיו תורמים שייקחו על עצמם לפרסם ולהפיץ את יצירותיי הן ביידיש הן בשפות אחרות (…). אם לא זכיתי או לא הייתי ראוי שיהיו לי תורמים בחיי, אז אולי אזכה לאחר מותי".