עיתונות ייִדיש

ההיסטוריה של העיתונות ביידיש נמשכת כבר לפחות שלוש וחצי מאות שנים. בשנים 1686–1687 באמסטרדם יצא לאור העיתון הקבוע הראשון (בימי שלישי ושישי) בשפה זו המוכר לחוקרים תחת השם "קוראנטן". במהלך המאה ה-18 הופיעו במערב ובמרכז אירופה עוד כמה פרסומים בעלי מחזוריות שונה ביידיש או בגרמנית באותיות עבריות.

התפתחות מהירה של העיתונות ביידיש החלה במחצית הראשונה של המאה ה-19 במזרח אירופה. ראשיתה של העיתונות מהסוג המודרני בשפה זו היא הופעתו של השבועון "קול מבשר", שהוצא לאור בשנים 1862 – 1873 באודסה ע"י אלכסנדר צדרבאום (1816–1893). בנוסף לחדשות, פרסמו ב"קול מבשר" גם כתבות עיתונאיות ויצירות ספרות יפה. שיתפו עמו פעולה גדולי הסופרים היהודים דאז – מנדלי מוכר ספרים (1836 – 1917), יהודה לייב גורדון (1830-1892), אברהם גולדפדן (1840 – 1909), יצחק יואל לינצקי (1839 – 1915).

עד סוף המאה ה-19 זכו עיתונים ביידיש לתפוצה רחבה בגוון תחום המושב היהודי ברוסיה ובגליציה, שהייתה אז חלק מאוסטריה. עם תחילת ההגירה ההמונית של יהודי מזרח אירופה לאמריקה החלה להופיע עיתונות ביידיש גם מעבר לים.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 הופיעו כתבי עת ספרותיים ביידיש. שלושה אנשים נחשבים בצדק כמי שהניחו את היסודות של העיתונות הספרותית ביידיש:

1. בשנים 1888 – 1889 שלום עליכם (1859 – 1916) הוציא לאור את כתב העת "יידישע פאָלקס-ביבליאָטעק".

2. בשנים 1888 – 1896 מרדכי ספקטור (1858 – 1925) הוציא לאור את כתב העת "הויז-פרײַנד".

3. בשנים 1891 – 1893 יצחק לייבוש פרץ (1852 – 1915) הוציא לאור את כתב העת "יידישע ביבליאָטעק".

המחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה תקופת הזוהר של העיתונות ביידיש. באותה תקופה יצאו לאור מאות פרסומים תקופתיים ביידיש – מעיתונים יומיים ועד לשנתונים. הם הופיעו בברית המועצות, פולין, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה, ארגנטינה, צרפת, בריטניה, ארץ ישראל ועוד מספר מדינות. מבחינת התוכן, העיתונות הזו הייתה מגוונת מאוד: דתית, קומוניסטית, בונדיסטית, ציונית, "צהובה", ספרותית, מדעית, פדגוגית, מיועדת לילדים וכו'.

אחר-כך החלה דעיכתה ההדרגתית של העיתונות ביידיש, שנגרמה מהשמדתם של מיליוני יהודים דוברי יידיש במהלך השואה והתבוללות לשונית של דורות חדשים של יהודים.

בברית המועצות כל העיתונות ביידיש חוסלה ב-1948 במהלך הקמפיין האנטישמי הממלכתי. יוצא הדופן היחיד היה העיתון המחוזי ביידיש "ביראָבידזשאנער שטערן" במחוז האוטונומי היהודי. עובדי מערכות, עיתונאים וסופרים נאסרו וגופנים יהודיים נהושמדו. בשנת 1961 נוסד במוסקבה כתב העת הספרותי "סאָוועטיש היימלנאד", שהתקיים בהנהגתו הקבועה של אהרן ורגליס (1918 – 1999) עד להתפרקותה של ברית המועצות. אולם, בתנאים שבהם לא לימדו יידיש בשום מקום בברית המועצות מספר הקוראים של הפרסומים הללו ירד בהתמדה ככל שהדורות המבוגרים יותר הלכו לעולמם.

במדינת ישראל בתחילת שנות החמישים נכנסו לתוקף הגבלות משפטיות נגד שפת היידיש. האבות המייסדים של מדינת היהודים, שנולדה מחדש, ראו בה איום על ההגמוניה של עברית כשפה הלאומית של היהודים. בפרט נאסר להוציא לאור עיתון יומי ביידיש בארץ (שלוש פעמים בשבוע ניתן היה להוציא עיתון ביידיש). למרות זאת, בשנים 1948 – 1995 בתל אביב, בתמיכתה הכספית של ההסתדרות הכללית, יצא לאור כתב עת ספרותי ביידיש "די גאָלדענע קייט", שעורכו הקבוע היה אברהם סוצקבר (1913–2010).

לקראת סוף המאה ה20 – תחילת המאה ה21 רוב הפרסומים התקופתיים היידיש, שהתקיימו עד אז, חדלו לצאת לאור. נכון להיום נשארו פחות מ10 פרסומים תקופתיים, שיוצאים לאור ביידיש במלואם או לפחות חלקית:

1. ביידיש בלבד בשתי מהדורות (בארץ ובשוודיה) יוצא לאור הרבעון הספרותי "יידישלאנד".

2 . ביידיש בלבד יוצא בניו יורק פעמיים בשנה הביטאון של "הליגה למען יידיש" "אויפן שוועל". 

3. ביידיש בלבד יוצא בניו יורק השבועון "דער איד" המיועד לחסידי סטמר.

4.  קבוצה אחרת של חסידי סטמר מוציאה לאור גם כן בניו יורק וגם כן ביידיש בלבד את השבועון "דער בלאט".

5. ברוסית וביידיש במחוז האוטונומי היהודי יוצא לאור השבועון "ביראָבידזשאנער שטערן". 

6. בפולנית וסיידיש בוורשה יוצא לאור הירחון "דאָס ייִדישע וואָרט", הביטאון של האגודה התרבותית-חברתית של יהודי פולין.

7. ברוסית וביידיש במחוז האוטונומי היהודי יוצא לאור השנתון הספרותי "ביראָבידזשאן". 

8. בהולנדית וביידיש באמסטרדם יוצא לאור השנתון הספרותי "די גרינע מדינה".

לחלק מהפרסומים התקופתיים האלה ישנה, חוץ מגרסה על נייר, גם גרסה דיגיטלית. בצורה דיגיטלית בלבד בניו יורק יוצאים לאור השבועון "פאָרווערטס" (באנגלית וביידיש) וכתב העת הספרותי "יידיש בראנזשע" (ביידיש בלבד).