ייִדישקייט
ביידיש יש שתי מילים שונות, שמתורגמות לעברית כ"יהדות". אחת מהן – ייִדנטום, דהיינו היהדות במובן אוכלוסייה יהודית, עם יהודי; והשנייה – ייִדישקייט, דהיינו היהדות במובן מורשת דתית–לאומית. המילה יידישקייט חדרה כידוע לעברית ומתחרה במילה יהדות, כאשר מדובר ביחס בלתי פורמלי, רגשי של יהודי למורשתו. בסיטואציות מסוימות משתמשים במילה ייִדישקייט גם יהודים, שמדברים אנגלית, רוסית ושפות נוספות. תוך כדי כך (בניגוד לשימוש במילה זאת ביידיש) בולט לעין הקשר הבלתי אמצעי בין המילים יידיש ויידישקייט.
יידישלנד
(YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe)
לא נגזים, אם נגיד, שלשון יידיש עצמה נתפסת כמרכיב חשוב של אורח חיים יהודי דתי בנוסח האשכנזי שלו. הרי דווקא יידיש דברו לפני עשורים ספורים זקנים, ששיחקו תפקיד של שומרי המסורת היהודית עבור הדור היהודי, שגדל בארצות אליהן היגרו הוריו או על חורבות יידישלאנד, הדור, שחווה אקולטורציה וחילון מהירים. במילים שאולות מיידיש ציינו בדיבור יהודי בשפות נוכריות את רוב המושגים הקשורים לאורח החיים המסורתי – משמות חגי ישראל עד שמות מאכלים יהודיים.
יידיש ממלאת כיום תפקיד מיוחד בקהילות חרדיות בארצות הברית, בישראל ובמספר מדינות אחרות, שעדיין שממשיכות לשמור עליו כשפת התקשורת היומיומית העיקרית. תפקיד זה רב–תכליתי הוא. ראשית, מדובר בשמירה על רצף חי ביחס לקהילות היהודיות המסורתיות, שהיו קיימות בעבר ההיסטורי הקרוב במזרח אירופה. שנית, בכך נשמרת הדיגלוסיה שהתקיימה במשך מאות שנים בקהילות היהודיות, שבהן יידיש הייתה שפה יהודית בחיי היומיום, והעברית הייתה שפת ספרי הקודש. אם להשתמש בטרמינולוגיה היהודית הדתית, מדובר בהבדלה בין קודש לחול. ולבסוף השימוש ביידיש מאפשר להתבדל מהציבור היהודי המודרני – הן חילוני, הן דתי, שעבר בחיי היומיום שלו לשפות נוכריות או לעברית (זו האחרונה נתפסת לפי השיטה הזאת בתור גרסת לשון הקודש, שחוללה על ידי הציונים).
שליטה ביידיש הינה יוקרתית גם באותן קהילות חרדיות, שרוב חבריהן מדברים בחיי היומיום לשפות נוכריות או לעברית. ביידיש עדיין מלמדים בישיבות רבנים חשובים. ביידיש נכתבו ופורסמו יצירותיהם של מספר פוסקים בולטים, שחיו זה לא מכבר יחסית. מילים ביידיש נמצאות לעתים קרובות בפירושים לכתבי קודש, שכתבו גדולי הדורות הקודמים בעברית. הפירושים האלה עדיין נלמדים. די להזכיר בהקשר זה את הספר "משנה ברורה" מאת חפץ חיים (תרצ"ח–תרצ"ג). עד עכשיו פופולריים – ולא רק בין חרדים – שירים פולקלוריים ביידיש בעלי תוכן דתי. לכן אין זה פלא, שאלה, ששואפים להצטרף לקהילות החרדיות השומרות על יידיש בתור שפת דיבור, נוטים ללמוד יידיש בתור שפה שנייה.
היהודים החרדים דוברי היידיש פתחו עיתונות משלהם, ספרות משלהם (בקרב אוהבי היידיש מחוץ לקהילות החרדיות, ידוע כותב הפרוזה והבלוגר החסידי האמריקאי, המופיע תחת השם הבדוי קטלא קניא, כלומר, "אדם פשוט") ואמנות בידור משלהם ביידיש. בפרסומים שלהם משתמשים עד היום בכתיב בלתי מנורמל ארכאי. מרובות בהם צורות ניב מובהקות ומילים שהושאלו מאנגלית ואינן קיימות ביידיש הספרותית (לצורה הזאת של השפה קוראים לעתים קרובות "יידיש חסידית"). למרות זאת בין אוהבי יידיש ניתן לזהות בשנים האחרונות התעניינות בפעילותן התרבותית של הקהילות החרדיות אשר בזכותן יידיש ממשיכה להתקיים בתור שפה חיה, שאינה נמצאת – בניגוד לדעה רווחת – בסכנת הכחדה מידית.
מהצד השני מעוררות תרבות היידיש המודרניסטית ופעילות התרבות העכשווית בשפה זאת התעניינות בקרב צעירים, שגדלו בקהילות חרדיות אשר עבורם יידיש היא שפת האם. בין פעילי תרבות היידיש החילונית העכשווית ישנם לא מעט יוצאי קהילות חרדיות. ביניהם – השחקן הישראלי מנדי כהנא (נולד בשנת 1965 באנטוורפן), המשורר האמריקאי הדו–לשוני (אנגלית ויידיש) ירמיהו אהרן טאוב (נולד בשנת 1967 בפילדלפיה), המשורר הישראלי הדו–לשוני (עברית ויידיש) אבישלום פון שילוח (נולד בשנת 1991 בבני ברק) ועוד.