שרה (סוּרלה) בירקנטל נולדה ב-8 בספטמבר שנת 1912 בעיר צ'רנוביץ (אז – האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום – אוקראינה) במשפחתו של האופה לייב בירקנטל. מילדותה המוקדמת היא גילתה כישרון של שחקנית: היא שרה, רקדה, הציגה מערכונים קומיים והומוריסטיים, השתתפה בחזרות של להקת תיאטרון יהודית מקומית, שיננה מונולוגים ושירים מהופעות. כשחזרה הביתה, שיחזרה מול משפחתה וחבריה את כל מה שראתה ושמעה. מגיל 12 שרה במקהלת ילדים של בית כנסת. לאחר סיום לימודיה בבית ספר יהודי עממי התקבלה לגימנסיה, במקביל למדה בסטודיו לבלט. מגיל 13 למדה גם תפירה, ובגיל 14 (בשנת 1926) התקבלה ללהקת התיאטרון היהודית של שרה קנר (1882-1959).
סורלע ביצעה את תפקידה הראשון באופרטה "שולמית" מאת המחזאי המפורסם, אבי התיאטרון היהודי אברהם גולדפדן. מאוחר יותר עברה השחקנית הצעירה ללהקתו של פנחס פרידמן, שם זכתה להצלחה רבה אצל הקהל, כשגילמה יתומות ונערים חסידיים. בגיל 16 הפכה לשחקנית התיאטרון היהודי בעיר צ'רנוביץ. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר הכוריאוגרפי בבוקרשט (שם למדה בשנים 1930 – 1931) התקבלה ללהקת בוקרשט של תיאטרון "רוקסי". תחת השם הבדוי סידי טל, שהפך לשמה האמנותי הקבוע, שיחקה בתפקידים ראשיים על במת אולם "פוּמול ורדה" המפורסם, והופיעה בערי רומניה במסגרת אותה להקה.
במחצית הראשונה של שנות ה-30 חזרה השחקנית לתיאטרון היהודי של צ'רנוביץ, שמנהלו היה בעלה לעתיד פנחס אברמוביץ' פאַליק (שם משפחתו האמיתי היה רייפר). בשנת 1935 היא קיבלה הזמנה לתיאטרון הוורייטי והאופרטה היהודי של בוקרשט בניהולו של הבמאי והמשורר המפורסם יעקב שטרנברג, שמילא תפקיד מרכזי בחייה היצירתיים; פנחס פאליק הפך למנהל האדמיניסטרטיבי של התיאטרון הזה. זמן קצר לפני כיבוש מולדובה הסובייטית ע"י הנאצים ביולי 1941, הוא ארגן את פינוי התיאטרון היהודי המולדבי לאוזבקיסטן. בשלב זה סידי טל כבר הייתה שחקנית ידועה בעולם. בנובמבר שנת 1941 היא נישאה לפנחס פאליק.
בשנים 1941 – 1942 ארגנה סידי טל יחד עם פנחס פאליק קבוצת תיאטרון ליד אולפני הקולנוע האוזבקיים. במסגרתה היא הופיעה בבתי חולים צבאיים רבים (מעל 400 קונצרטים) לפני חיילים הפצועים. היא שרה שירי עם יהודים, גרוזיניים ואוזבקיים, ובשנת 1943 הקימה את הרכב הפופ היהודי "רוויוּ" ליד לשכת הקונצרטים והבידור בטשקנט. איתו היא הופיעה ברפובליקות של מרכז אסיה, קווקז, אוראל וסיביר עד לשנת 1945 ביחידות הצבא האדום, בבתי חולים לפני פצועים וחיילים היוצאים לחזית (975 הופעות).
זמן קצר לפני תום המלחמה, במרץ שנת 1945, חזרו סידי טל, בעלה ושחקני להקתם מטשקנט לצ'רנוביץ. מנהל הפילהרמונית האזורית של צ'רנוביץ מיכאל קוסטיאנסקי קיבל את אמניה לצוות תיאטרון המיניאטורות היהודי ואת פנחס פאליק כסגנו. עם זאת, בשנת 1952 פורק התיאטרון בפקודת השלטונות הסובייטיים. רק שלושה מתוך להקת התיאטרון הגדולה נותרו בסגל: סידי טל (שחקנית וזמרת), ראיסה מוסטוסלבסקיה (זמרת) ויעקוב גולדמן (מדקלם).
טל הופיעה בערי ברית המועצות רבות, כמו גם ברומניה, פולין והונגריה, היא הופיעה באופרטות, שרה שירי עם ליריים והומוריסטיים. בקונצרטים שלה היא הציגה לעתים קרובות את הבלדה "לב אמא" מאת אברהם נוגר: מונולוג-בכי של אם שאיבדה את ילדיה בבאבי יאר. נושא השואה תפס מקום חשוב ביצירתה. הכישרון האמנותי של טל זכה להערכה רבה מצד אומני במה בולטים כמו שלמה מיכואלס, ארקדי רייקין, ליאוניד אוטיוסוב. בתורה, היא הייתה המנטורית הרוחנית והאמנותית של סופיה רוטארו, דוד סטפנובסקי ואמנים צעירים אחרים.
סידי טל, בעל התואר "אמנית כבוד של אוקראינה" (1965), נפטרה ב-17 באוגוסט שנת 1983. אמנים מפורסמים, מוזיקאים, סופרים ואישי ציבור רבים שלחו מכתבים ומברקי תנחומים לבעלה. בשדרה המרכזית של בית הקברות היהודי בעיר צ'רנוביץ יש אנדרטה לסידי; לוחות זיכרון מותקנים על הבית שבו התגוררה השחקנית, כמו גם על חזית הפילהרמונית האזורית של צ'רנוביץ. על שמה נקרא אחד מרחובות העיר.
שורה שלימה של פזמונים ושירים ביידיש בביצועה של סידי טל הוקלטו. אנו מציעים למבקרי האתר שלנו שחזורים שיטתיים של הקלטות אלה. כל קטע וידאו מלווה בדיוקנות של השחקנית, פוסטרים של קונצרטים שלה ותמונות ארכיון אחרות. בכוונתנו לפרסם בעתיד חומרים מרובים העומדים לרשותנו על חייה ויצירתה של שחקנית זו, אשר מילאה תפקיד מרכזי בפיתוח התיאטרון היהודי ובשימור התרבות היהודית בברית המועצות.