יצחק לייבוש פרץ

יצחק לייבוש פרץ הוא אחד משלושת האבות המייסדים של הסיפורת היהודית החדשה לצד מנדלי מוכר ספרים ושלום עליכם. הוא נולד בשנת 1852 בעיר זמושץ' שבמלכות פולין. לצד יידיש ועברית הוא שלט בפולנית, גרמנית ורוסית. בניגוד ליצירת שני הסופרים האחרים, יצחק לייבוש פרץ היה למעשה מחוץ לתחום השפעתה של ספרות האימפריה הרוסית. לפרסם את יצירותיו הוא התחיל בפולנית, אחר-כך עבר לעברית. רק בשנת 1888 שפת יצירתו העיקרית נהיתה יידיש. יצירותיו של פרץ, בולטות, רומנטיות ובאותה עת מיסטיות במקצת, קדמו במובנים רבים ליצירתו של חתן פרס נובל יצחק בשביס זינגר הידועה די טוב לבני זמננו. שני קבצי סיפוריו של יצחק לייבוש פרץ – "חסידות" (חסידישס") ו"מפי העם" ("פֿאָלקסטימלעכע געשיכטן"), מחזותיו "בלילה בשוק הישן" (בײַנאַכט אויפֿן אַלטן מאַרק") ו"על שרשרת תשובה" ("אין פּאָליש אויף דער קייט" וכן הפואמה שלו "מוניש" ("מאָניש") השפיעו רבות על התפתחות הספרות והתיאטרון ביידיש ובעברית בהמשך.  

עוד בימי חייו יצחק לייבוש פרץ נהיה אחד הסמלים של ספרות היידיש החדשה. הוא מת בשנת 1915 בוורשה, והלוויתו הפכה לעצרת המונים בה השתתפו רבבות. את שמו של יצחק לייבוש פרץ נושאים רחובות במספר ערי ישראל (תל אביב, חיפה, הוד השרון, בת ים, חולון, קריית ים, גבעת שמואל) ופולין (ורשה, זמושץ', קוטנו, ורוצלב) וכן כיכר בניו יורק.