כותבים לנו: שירי קתרינה קוזנצובה

קתרינה קוזנצובה

המשוררת הברלינאית הצעירה קתרינה קוזנצובה שלחה את שיריה במיוחד עבור אתר האינטרנט שלנו. הם פורסמו כאן לראשונה. אנו מציעים לקוראינו גם את התרגום שלהם מיידיש לרוסית, שנעשה על ידי המשורר יואל מאטוועיעוו.


פרסום זה הוא רק הדוגמא הראשונה של יצירות ספרות ביידיש שכבר נשלחו אלינו על ידי קוראי האתר. על הטובות שבהן אנו מבטיחים להגיב, לפרסם אותן באתר. אנו מעודדים את הקוראים שלנו לשלוח לנו את יצירותיהם ביידיש, בין אם זה שירים, סיפורים קצרים, זיכרונות, תרגומים ליידיש מכל שפה. אנא שלחו את יצירותיכם לכתובת info@yiddish-culture.com. עיכבו אחרי עדכוני האתר!

קתרינה קוזנצובה נולדה בשנת 1989 במוסקבה. היא החלה ללמוד יידיש בגיל 20, למדה את השפה בירושלים, ומתגוררת בברלין משנת 2016, שם היא מלמדת יידיש ומשתתפת ללא הרף בחיי התרבות של היידישיסטים המקומיים, שחוגם הולך וגדל בשנים האחרונות. היא החלה לכתוב שירה ביידיש בשנת 2018.
הופעת הבכורה של יתרינה קוזנצובה הייתה בגיליון ה-19 של כתב העת "ייִדישלאַנד" שיצא לאחרונה. כמעט במקביל לפרסום זה באתר האינטרנט שלנו פורסמו מספר שיריה בשבועון "ביראָבידזשאַנער שטערן" גם עם תרגום רוסי.
שיריה של קתרינה קוזנצובה רעננים, מוכשרים, מגוונים. מרגישים היכרות עמוקה עם שירת היידיש והשירה העולמית. נושאים ליריים של אהבה וטבע משתלבים באופן אורגני עם מדיטציות פילוסופיות שלה על חיים ומוות, כוחות קוסמיים והקסם של יחסי אנוש.

קאַטערינאַ קוזנעצאָוואַ

אַ פֿאַרבעטונג אױף אַ װיגליד

נעם מיך אַרום און טרײַב זשע אַװעק
מײַנע סטראַשנע חלומות, צער און שרעק.
נעם מיך אַרום און װײַז מיר דעם װעג
צום סוף רעגנבױגן, צום קאָסמאָס־ברעג.

און מיר װעלן פֿליען,
אַזױ אָן שום צװעק,
איבער ליכטיקן הימל
אױף אַ קאָמעטע־עק.
ס'איז דער שענסטער טרױם מײַנער,
ס'איז אַ פֿרײד אָן קײן פֿלעק.
נעם מיך גיכער אַרום
און לאָז מיך נישט אַװעק.

 

***

מיר זענען דער שטורעם
דער וויכער וואָס טראָגט זיך
צווישן פּלאַנעטן
אין קאָסמישער פּוסטקייט.
מיר ווערן געשאַפֿן
פֿון שטערן־שטויב
און טיילכלעך ליכט.
אויסער דער צײַט
אויסערן רוים
אויסערן מענטשלעכן גוף.
מיר זענען דער שטורעם.

 

זומערדיקער זונשטאַנד

 

איך בין דער יצר־הרע פֿונעם װאַלד
לפּחות הײסט מען מיך אַזױ
און לױפֿט אַװעק
און שעפּטשעט תּפֿילות
װען באמת בענקט נאָך מיר
און האָפֿט שטאַרק אױף מײַן גמילות
כאָטש האָט צו מיר נישט קײן צוטרױ.

איך בין די מלכּה פֿונעם גרינעם קיניגרײַך.
הײַנט פּראַװע איך מײַן חתונה
איך גײ פּאַװאָליע
צו דעם מזבח אינעם בײמער־קאַטעדראַל
איך טראָג אַ קרױן פֿון פֿעדערגראָז
אַ בלומען־קלײד ,אַ פּאָװעטינע־שאַל,
און שמײכל צו מײַן דאָליע.

מײַן חתן שטײט, באַדעקט מיט זונען־שײַן
איך ציטער און איך ברען פֿון גלוסט
איך אײַל אים זיך אינגאַנצן אָפּצוגעבן
ער איז אַלײן דער זומער
און די לוסט,
ער הײסט די ליבע
און ער הײסט דאָס לעבן.

19/06/2023